החלטה בתיק ס"ע 16490-11-10

1.         בפני בקשות הנתבעת 1 (להלן: "המבקשת") להורות על גילוי מסמך וכן להורות על צירוף ראיות לתיק שבכותרת.

2.         בנוסף עותרת המבקשת להורות על מתן ארכה להגשת סיכומיה על מנת שתוכל להתייחס בסיכומיה לראיות אותן מבקשת היא לצרף זה עתה.

3.         הראיות אותן חפצה המבקשת להגיש לבית הדין הינם שני דוחות ביקורת אשר הוזמנו לצורך בקרה על אי סדרים במשיבה (להלן:" המועצה") והתמקדו בפעילותו של מזכיר המועצה אחיו של המשיב.

4.         לטענת המבקשת, הדוח הנמצא ברשותה הינו דו"ח אשר הוגש למשרד הפנים במהלך חודש אוקטובר 2010 (להלן: " דוח משרד הפנים") ואילו הדו"ח השני אשר הוגש במועד לא ידוע בסמוך למועד בו הוגש דו"ח משרד הפנים, הוגש למועצה (להלן: "דו"ח ביקורת המועצה") ודו"ח זה מבקשת המדינה לגלות, שכן אין דו"ח זה מצוי ברשותה.

5.         ב"כ המבקשת טוען, כי בשל שגגה לא הועבר לידיעתו דבר קיומם של הדוחות האמורים אלא הובאו לידיעתו כי לאחרונה במסגרת תובענה שנפתחה במסגרת תיק אחר כנגד המבקשת.

6.         לטענת ב"כ המבקשת, דו"ח הביקורת של המשרד ודו"ח הביקורת של המועצה הינם רלבנטיים להוכחות טענות המבקשת, שכן יש בהם בכדי להוכיח על קיומם של אי סדרים במועצה, לרבות פעילותו של מזכיר המועצה, אח המשיב כאמור אשר פעל בניגוד לדין לטובת המשיב ופעילותו זו עומדת בלב המחלוקת בתובענה זו.

7.         המשיבה, המועצה, הודיעה בתגובתה כי הינה משאירה ההחלטה בבקשות המדינה לשיקול דעת בית הדין.

8.         המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי בקשות המדינה נגועות בפגם דיונים ופגמים מהותיים אשר אינם מתירים מקום להיעתר לקבלת הבקשה.

9.         בין יתר הפגמים הדיונים טוען המשיב כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר ולא בכדי שכן דו"ח משרד הפנים היה מצוי בידיה של המדינה עוד מאוקטובר 2010 וכן הצגתו בשלב זה תגרום לסרבול ההליך, שמיעת ראיות מחדש, דבר שיכביד על המשיב ויגרום לו להוצאות מרובות.

10.        עוד טוען המשיב, כי בבקשת המבקשת יש משום פרצה של גדר המחלוקת בתיק ואין מדובר בבקשה טכנית גרידה.

11.        בהתייחסותו לפגמים המהותיים, מציין המשיב כי אין בהכרח כי תוכן הדוחות אכן משקף באופן אמיתי את המחלוקת נשוא התובענה בתיק זה וכי מאחר שהדוחות בהם חפצה המבקשת להגיש לא הוצגו לוועדת מינהל השירות, ממילא אין מקום להציגם בפני בית הדין.

דיון והכרעה

12.        הבקשות דנן הוגשו בשלב מאוחר וזאת לאחר שמיעת הראיות בתיק ולאחר הגשת סיכומים מטעם התובע.

לעניין הגשת ראיות באיחור נאמר בספרו של השופט י. לובוצקי סדר הדין במשפט העבודה:

           "בית הדין לעבודה נוקט דרך מקלה לעניין הגשת ראיות באיחור, ובתוך כך מחייב חיוב נאות בהוצאות שנגרמו עקב כך לצד שכנגד".

                        י. לובוצקי, "סדר הדין במשפט העבודה", (מהדורת 2000), פרק 12, ע' 37.

           עוד נקבע בעניין זה כי:

"שעה שבמערכת הכללית קיימות שתי גישות: האחת - מקלה והשניה - מחמירה, ילך בית הדין בדרך הדיונית המקלה, קרי - יאפשר לתובע להביא ראיותיו גם באיחור, אך זאת, כמובן, תוך חיוב נאות בהוצאות שנגרמו עקב כך לצד שכנגד.

           יחד עם זאת, יש למנוע אנדרלמוסיה בניהול המשפט. אין לאפשר לצד, כדבר שבשגרה, להביא ראיות חדשות לאחר שתמה מסכת הבאת הראיות, ויש לשקול כל מקרה לגופו, כאמור, תוך גישה מקלה.